החלטה בתיק בש"א 6271/04

1.        התובעים, שהגישו תובענה בעניין התנהלות המרכז הרפואי לרפואה משפטית (להלן - המרכז הרפואי) בעניין נתיחת גופת בנם המנוח, עותרים בבקשה זו - במסגרת ההליכים המקדמיים - לחייב את המדינה לחשוף לעיונם את תיק החקירה המשטרתי רש 3981/01, אשר בו רוכזה חקירה מקיפה ומסועפת בדבר התנהלות המרכז  הרפואי ורופאיו, וכן גורמים נוספים, בעניין נתיחות שלאחר המוות שבוצעו במרכז הרפואי ונטילת רקמות ואיברים מגופות הנפטרים.

2.        בתובענה הנדונה עותרים הורי החייל המנוח מנחם (מני) כונדיאשווילי ז"ל (להלן - המנוח) ועזבונו, לפיצויים עונשיים מהמדינה ומגורמי המרכז הרפואי, זאת בגין נזקים נפשיים שהוסבו להם כתוצאה מנתיחת גופת המנוח במרכז הרפואי ביום 23.9.01. הנתיחה בוצעה על-פי בקשת גורמי צה"ל, לאחר שאביו של המנוח      (התובע 1) חתם לפני קציני צה"ל, על טופס שבו נרשמה הסכמתו לביצוע הנתיחה.

           על-פי הנטען בתובענה, רופאי המרכז הרפואי ביצעו נתיחה מלאה בגופת המנוח ללא הסכמת הורי המנוח, ואף הוציאו ממנה חלקי איברים ורקמות לשימור בפורמלין, מבלי ליידע אותם על כך. על-רקע זה, נחשפו הורי המנוח לחוויה  טראומטית של לוויה שנייה לקבורת אברי המנוח, והוסבה להם, על-פי הנטען, עגמת נפש קשה, ואף נכות נפשית צמיתה לאב.

           לטענת התובעים, בנסיבות האירוע הטראגי - שבו נמצא המנוח ירוי בראשו בתא שירותים בבסיסו הצבאי כשנשקו האישי לצדו - ניתן היה לקבוע את מנגנון המוות בבדיקת הראש בלבד, ללא צורך בביצוע נתיחה שלמה. עוד טוענים הם, כי בניגוד לנדרש על-פי הסטנדרט הרפואי, היו הרקמות שנלקחו מהגופה גדולות מן המקובל. לגרסתם, הניתוח הנרחב ונטילת הרקמות נעשו כחלק משיטה ותופעה פסולה, ללא ידיעת הורי המנוח, תוך חילול כבוד המוות. על כן, עותרים הם בגין נזקיהם לפיצויים עונשיים.

3.        בכתב ההגנה לא הוכחשו עובדת ביצוע הנתיחה המלאה והיקפה, ונטען כי מהגופה נלקחו דגימות רקמות מאיברים שונים לבדיקות היסטולוגיות, ביולוגיות וטוקסיקולוגיות, וכי הרקמות נשארו למשמורת במרכז הרפואי לצורכי חקירת סיבת המוות. כן נטען, כי הנתיחה בוצעה על-פי בקשת הצבא, ומשחתם האב על הסכמה לנתיחה לפני גורמי צה"ל, לא היה מקום לבקש הסכמה נוספת מהורי המנוח לביצוע הנתיחה. עוד טוענים הנתבעים, כי הנתיחה המלאה, וכן נטילת הרקמות, שהיו בגודל סביר, נעשו לפי המקובל במרכז הרפואי ובמכונים מובילים אחרים לרפואה משפטית ולפתולוגיה בעולם, חרף העובדה שמדובר בקורבן התאבדות מירי בראש; וזאת כדי לשלול, במידת הצורך, גורמים נוספים שיכלו להשפיע על נסיבות ומנגנון המוות שהביא להתאבדות (כמו למשל - מחלה אורגנית או חבלה באיברים פנימיים). לגרסת הנתבעים, פעלו רופאי המרכז הרפואי במקרה זה כפי שהם נוהגים במקרים דומים של חשד להתאבדות ובהתאם לנהלים שהותוו בינם לבין צה"ל.

4.        בבקשה הנדונה (ב"ש 6271/04), שהוגשה ביום 24.6.04, עתרו התובעים לעיון בכל מסמכי תיק החקירה המשטרתי רש/3981/01, שבו נחקרו חשדות לעבירות פליליות ומשמעתיות בהתנהלות גורמי המכון, ובין השאר בנוגע לנתיחות בגופות נפטרים ולשימוש שנעשה ברקמות ובאיברים שנלקחו מהגופות לצרכי מחקר. הם סמכו את בקשתם על תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, וביקשו לראות את תיק החקירה המשטרתי כחומר המצוי בידי המדינה - הנתבעת. לטענתם, גרסאותיהם במשטרה של העומדים בראש המרכז הרפואי, הנן רלבנטיות ומשמעותיות לצורך הוכחת שיטת העבודה במכון, של נטילת רקמות ואיברים מהגופות מבלי ליידע את משפחות הנפטרים (סעיף 13 לבקשה). הוכחת השיטה, לטענת התובעים, חיונית לצורך פסיקת פיצויים עונשיים, להם הם עותרים.

5.        ספק רב, אם המסגרת הדיונית לבקשה זו מצויה בתקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינה - הצגת מסמכים ספציפיים המצויים ברשותו או בשליטתו של בעל דין, כפי שסברו המבקשים בעת הגשת הבקשה. עסקינן בחומר חקירה משטרתי, המצוי כיום בידי התביעה הכללית, ולכאורה אין למצוא זהות בין המדינה כנתבעת בהליך אזרחי (משרד הבריאות), לבין המדינה כרשות חוקרת (משטרת ישראל) או כרשות תובעת (הפרקליטות), ובפרט כשהחקירה המשטרתית נועדה, בין השאר, לחקור חשדות בדבר התנהלות ופעילות משרד הבריאות והמרכז הרפואי ועובדיו.

           על-רקע זה, הסכימו הצדדים לראות את הבקשה כמופנית לתביעה הכללית, להציג את תיק החקירה המצוי בשליטתה. הפרקליטות השיבה לבקשה, הן כמי שמופקדת על תיק החקירה והן כבאת-כוח הנתבעים בתובענה.

6.        למתדיין בהליך אזרחי, זכות עיון בתיק פלילי, או בתיק חקירה משטרתי, אם יש בו חומר רלבנטי לבירור התובענה. בבוא בית-המשפט להכריע בשאלת העיון בתיק פלילי והיקפו של העיון, עליו לאזן בין אינטרס הפרט והכלל לקיים משפט-אמת, לבין ערך ההגנה על הפרטיות של צדדים העלולים להיפגע עקב חשיפת החומר (ראו והשוו: ע"א 2360/03 פרינ' פרקליטות המדינה ואח' - לא פורסם; ע"א 8849/01 סבוב נ' פקיד השומה ואח'- לא פורסם).

7.        ההליכים בבקשה נדחו מעת לעת, הואיל ואך לפני כחודש עלה בידי ב"כ הנתבעים לעיין, לראשונה, בהודעות שנגבו בתיק החקירה. יצוין, כי תיק החקירה הבשיל לאחרונה להליך משמעתי נגד הנתבע 2, פרופ' י' היס.

           ב"כ הנתבעים הבהירה, כי תיק החקירה מקיף אלפי מסמכים, ובכללם מאות עמודים של הודעות שנגבו מעשרות עדים (המאוגדים, לטענתה, בעשרה "קרגלים"). היא הצהירה לפרוטוקול, כי לאחר עיון מעמיק בכל ההודעות - שרוכזו ב"קרגל" אחד מתוך העשרה - לא מצאה בהן חומר רלבנטי לבירור הפלוגתאות שנתגבשו בתובענה.

8.        על-פי הסכמת הצדדים, הועברו כל ההודעות לעיוני, לבחינת המחלוקת בשאלת הרלבנטיות; ועל-פי הסדר דיוני הוסכם כי ב"כ הנתבעים תגיש עד ליום 23.4.06 תצהיר על טיבם ומהותם של המסמכים הנוספים שבתיק החקירה (המצויים, כאמור, בתשעה "קרגלים" נוספים). ואולם, ביום 26.4.05, הודיעה ב"כ הנתבעת כי לא נתאפשר לה, מבחינת לוח הזמנים, לעיין במסמכים הנוספים, וביקשה כי ההחלטה תינתן על-יסוד טיעוניה בבקשה ובחינת ההודעות על-ידי בית-המשפט.

9.        לטענת ב"כ הנתבעים, הואיל וזכות העיון בתיק החקירה קמה רק כאשר המסמכים שבו רלבנטים לפלוגתאות שנתגבשו בתובענה, והיות שהנתבעים אישרו כי פעלו באותה "שיטה" ובאותו "נוהל", של ביצוע נתיחה מלאה ונטילת רקמות גם במקרים דומים אחרים, מבלי ליידע את משפחות הנפטרים על היקף הנתיחה ועל נטילת איברים ורקמות לבדיקה - לא ניצבת לפנינו מחלוקת עובדתית, והמחלוקת שנותרה בין הצדדים הנה משפטית בלבד - האם יש בנוהל או בביצועו משום התרשלות כלפי התובעים, אם לאו.

           עוד טוענת ב"כ הנתבעים, כי החקירה המשטרתית אינה נוגעת כלל למחלוקות בעניין היקף הנתיחה הנדונה בתובענה, אלא אודות חשדות בנושאים אחרים שאינם קשורים בתובענה, כמו: נוכחות רופאים במהלך הנתיחות; העברת רקמות ואיברים למוסדות מחקר, ללא הסכמת משפחות המנוחים; קבלת תשלומים עבור האיברים שהועברו למחקר; חשדות בדבר שיבוש חקירה; ובירורים בדבר תנאי העבודה של עובדי המכון לרבות רישום שעות העבודה.

           כן טוענת ב"כ הנתבעים, כי חשיפת המסמכים, הכוללים דו"חות נתיחה רבים, לרבות תצלומים, תפגע קשה בכבודם ופרטיותם של הנפטרים ומשפחותיהם.

10.      לבקשת הצדדים, עיינתי בכל ההודעות שנגבו בתיק החקירה. מדובר בהודעות המקיפות מאות עמודים, שנגבו מעשרות עדים (רופאי ועובדי המרכז הרפואי בעבר ובהווה, פקידים בכירים במשרד הבריאות ועשרות רופאים ואנשי מחקר בבתי חולים ובמרכזי מחקר רפואיים שקיבלו רקמות ואיברים לצורכי מחקר).

           מעיון בהודעות עולה, כי החקירה לא נסבה בשאלות השנויות במחלוקת בתובענה הנדונה - של היקף הנתיחה הראויה במקרה של התאבדות ושל קבלת הסכמת משפחת המנוח לנטילת איברים ורקמות לצורך קביעת סיבת המוות. החקירה נפרשה על חשדות אחרים, שעיקרם: נוכחות רופאים במהלך הנתיחות; נטילת רקמות ואיברים לשם מחקר ללא הסכמת משפחות הנפטרים; והעברת האיברים למרכזי מחקר רפואיים ברחבי הארץ, בין בתמורה כספית ובין שלא בתמורה.

           זאת ועוד: ההודעות שבתיק החקירה המשטרתי אינן רלבנטיות לתובענה הנדונה, מן הטעם הנוסף שהחקירה נסבה על התנהלות המכון עד לחודש אפריל 2001 - מועד פרסום דו"ח וועדת סגלסון, שבעקבותיו הופסקה לחלוטין במרכז הרפואי נטילת איברים ורקמות לצורכי מחקר. הנתיחה הנדונה בוצעה בחודש ספטמבר 2001, כחצי שנה לאחר פרסום דו"ח הוועדה, ובעת שהמכון נטל דגימות אך ורק לשם חקירת סיבת המוות.

           אמנם מצאתי בחומר החקירה, בחלק מן ההודעות, התייחסות כללית לסוגיית אי-יידוע משפחות הנפטרים בדבר נטילת איברים במהלך ביצוע הנתיחות. ואולם, הנתבעים אינם חולקים על כך שככלל, בין לפני פרסום דו"ח סגלסון ובין לאחריו (כולל בתקופה הרלבנטית לנתיחה הנדונה), בכל מקרה שבו ניתנה הסכמה לנתיחה באמצעות גופים כמו צה"ל או המשטרה, או במקרים שבהם בוצעו נתיחות על-פי צווי בית-משפט - לא ביקשו גורמי המרכז הרפואי הסכמה ספציפית של המשפחות לנטילת רקמות ואיברים במסגרת ביצוע הנתיחות, ואף לא יידעו את המשפחות בדבר נטילת רקמות ואיברים ושמירתם במכון.